<h1>עבוה"ק הארוך לרשב"א בית נתיבות שער שני</h1>
<h2>דף ו.</h2>
כתב הראב"ד אע"פ שפרצה בקרן זוית אינו נחשב לפתח אפילו עד עשר אם עשה לה צורת פתח הרי זה פתח, וכן כתב הר"ש בן אדרת. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת, ש"ד סי"ג).
וכ"פ הרב משה ז"ל כחנניה דמצריך ראויות לינעל אע"פ שאינן ננעלות, אלא שאני תמה במקצת דבריו שכתב שצריך ב' דלתות וז"ל שכתב וכו' ודלתות מכאן ודלתות מכאן נ"ל כשגגה דדלת מכאן ודלת מכאן חנניה אליבא דב"ש היא אבל לב"ה בדלת מכאן וצו"פ מכאן סגי, מ"מ שמענו מדבריו שהלכה כחנניה וזה נ"ל עיקר. (קאי על הרמב"ם פי"ז דשבת ה"י). עוד יש לדקדק בדבריו במקום זה שהוא מפרש כר' יוחנן במחיצות דבקיעת הרבים מבטלתן ואין מדינה נעשית רה"י אא"כ יש לה דלתות וננעלות בלילה וכמש"כ בפ"א מהלכ' עירובין ובהלכ' שבת פי"ז הל"ג כתב דאין בקיעת הרבים מבטלת שכך כתב הזורק לבין הפסין חייב ואפילו היו הרבים בוקעין ועוברים לבין הפסים לא בטלו המחיצות והרי הן כחצר שהרבים בוקעים בו, וזה תימא שזה כר"א דאמר כאן הודיעוך וס"ל והרי הרב מזכה שטרא לבי תרי, לר' יוחנן דירושלים ולר"א דהזורק לבין הפסין, ואולי הרב ז"ל סבור דר"י ור"א תרווייהו בחדא שיטתא קיימי ותרווייהו כאן הודיעוך וס"ל, וגם קצת ספרים מצאתי כתוב בהם גירסא זו כאן הודיעוך ולא ס"ל והא' ר"י ירושלים וכו' אלא כאן הודיעוך וס"ל וא"א להלום גירסא זו עכ"ל (חג"ק ריש ספר מעשה רוקח). כתב הר"ש בן אדרת כל עיר שיש בה פלטיא רחבה שש עשרה אמה אע"פ שהעיר דלתותיה ננעלות בלילה דין העיר כרשות היחיד הפלטיא שבה אינה יוצאה מדין רשות הרבים. (ספר הבתים, בית מנוחה שערי הוצאה ורשויות שבת ש"א סט"ו, וספר מזוקק שבעתיים הלכ' שבת פי"ד).
<h2>דף יא:</h2>
והרב משה פסק כר"ח דלא בעי אלא בריאה לקבל דלת של קשין סבור הרב ז"ל דרב אויא בריה דרבא ציר שאל ופשט מברייתא דאין צריך היכר ציר עכ"ל (חג"ק ריש ספר מעשה רוקח). והרב ר' שלמה אדרת יצ"ו פירש שרב אחא שאל דין שתיהן, פירוש אם צריכה בריאה וכו' ואם צריכה להיכר ציר וגריס "לא כלום", פירוש שהשיבו בפירוש שאינה צריכה שתהא בריאה כלל ואינה צריכה להיכר ציר, ומביא ראיה מדקתני בסמוך בסתם, תנא צורת הפתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, ולא הצריכו כלום. ועוד לו ראיה מהירושלמי דקתני קנה מכאן וקנה מכאן וגמי על גביהן. (חידושי המאירי, עירובין י"א ע"ב).
והרי"ף ז"ל פירש מן הצד שעשה פתח לצד הכותל ממש ולא באמצע המחיצה ומשום דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי וכן פירש הר' משה ז"ל, ואין פירושם מחוור מכמה טעמים דכי דייקת התם בפ"ק דעירובין גבי נעץ ד' קונדיסין ומתח זמורה ע"ג לא אזלא כהאי פירושא כלל. ועוד דאם איתא עשה צורת פתח בקרן זוית הוי ל"ל כלישנא דאמרי בכולא מכילתין דעירובין. ועוד דפתח מצד הכותל עבדי ועבדי אינשי. ועוד דהויל"ל בה טעמא משום דלא עבדי לה אינשי כדאמרינן לעולם בכל מקום שהזכירו פתח בקרן זוית, אלא הנכון ודאי מש"כ רש"י ז"ל עכ"ל. (חג"ק מריש ספר מעשה רוקח).
<h2>דף נט.</h2>
והרשב"א בספר עבודת הקודש העתיק דברי הרמב"ן וכתב וז"ל ואיכא למידק אשמעתין דהכא משמע דרגל הרבים מעכבת מלערב ואפילו דדלתות ננעלות בלילה וכו' וכיון שכן תקשי לן דאמרינן בפרקא קמא דעירובין עשה לחי לחצי מבוי אין לו אלא חצי מבוי, והרמב"ן ז"ל תירץ דהא לא קתני אין מערבין חציה אלא אין מערבין לחצאין אלו לעצמן ואלו לעצמן אלא כולה כאחת, או כל מבוי ומבוי בפני עצמו והכא דעביד להו דקה. ועוד האריך ובסוף דבריו כתב ומבוי ומבוי דאקשינן מאי שנא לחצאין דלא דאסרי אהדדי מבוי מבוי נמי אסרי אהדדי מן הטענה הזו הוא דכיון דערבו העיר כולה מבוי ומבוי והיתה העיר יכולה להתערב יחד ולא עשו כן אלא שכל מבוי ומבוי עשה לחי וקורה לעצמו וערבו כל אחד ואחד לעצמו בפת ויש להם דרך זה על זה שפתוחים זה לזה הוו להו כשתי חצרות שיש להם דרך זה על זה שפתוחים זה לזה וערבה זו לעצמה וזו לעצמה דאסרה פנימית לחיצונה לרבי עקיבא וכאן לכולי עלמא משום דלא מסתלקו ליה לרשות הרבים מהכא דהא ליכא דלת ביניהם ובני מבוי עוברים על זה וקרוב לענין זה פירש רש"י דכיון דמעיקרא חדא היא אסרי אהדדי והויא לה כמבוי ששכחה אחת מן החצרות וכו' וגם מבוי מבוי פירוש של יחיד הואי והיו מערבין את כולה והורגלו להיות אחת אסרי אהדדי ואפילו איכא לחי וקורה שהוא מבוי אחד אין לחי וקורה מתיר את חציו דהא למבוי לא מהני עד כאן ולא נתכוון הרב לומר דכל שהוא מבוי אחד אין לחי וקורה מתיר את חציו דהא אמרינן עשה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי אלא לומר דכיון שהם אחד אין מערבין כל אחד לעצמו עד כאן. עוד כתב, וכלל גדול הוא שאין לך אוסר על חברו משום עירוב אלא ביכול לערב עמו ולא ערב כגון רגל המתרת במקומה לרבי עקיבא ורגל האסורה דתנא קמא דאוסרת שלא במקומה כיון שיכולה לערב ולא ערבה אבל בני רשות שהוא חוץ ללחי וקורה או שהוא חוץ לדלתות אינו אוסר על פני המבוי שלפנים מן הלחי שהרי אינם ראויים לערב עמהם עכשיו. וגדולה מזאת אמרו בסולם שאם רצו לערב מערבין ואע"פ כן תורת מחיצה עליו ואין אוסרין ואע"פ שיש לו דרך עליהם, וכדאמרינן התם איבעיא להו סולם מכאן ופתח מכאן מהו אמר רב סולם תורת מחיצה עליו ותורת פתח עליו וכו' ועם דברי הרב עלה לנו תרוץ לשיור העיר שמתיר בעיר של רבים ולכאורה אדרבא היה לו לאסור מפני שרגלו מצויה בעיר ולא מצו מסלקי ליה מהכא אלא שלא אמרו שאסור אלא מי שיכול לערב ולא עירב אבל אלו כיון שהם עיר של רבים והרי עיר של רבים אינם יכולים לערב כולם ביחד ולפיכך אינם אוסרין ע"כ דברי הרשב"א בספר עבודת הקודש. (שו"ת מהר"י בן לב ח"ג תשובה ע"ד).
